"גלי בהרב מיארה, היועצת המשפטית לממשלה, היא אולי שומרת הסף האחרונה שנאמנה רק לציבור" (אתר מאקו, חדשות N12, עידו סולומון, 17.3.2023)

למי נאמן היועמ"ש ועל איזה סף הוא שומר? היועמ"ש אמור מתוקף תפקידו לוודא מחד כי הארגון בו הוא עובד (הלקוח שלו) ממלא אחר הוראות החוק השונות ופועל באופן תקין ומאידך הוא אמור לשמור גם על האינטרסים של שלל נושאי המשרה והדירקטורים וביניהם מגוון אינטרסים שונים.

עבודת היועמ"ש מתרחשת בעולם מורכב שבו ניגודי אינטרסים ודילמות אתיות מתעוררים דרך קבע. כך היועמ"ש חובש כובעים רבים ושונים לעיתים ללא חפיפה או זהות ביניהם – הוא משמש כעורך דין מגן החוק, יועץ לחברה ולנושאי משרה בה הוא עובד מן המניין ועוד.

אחת הדוגאמות הבולטות לניגוד עניינים הינה כאשר מתעורר ויכוח בתוך הארגון בין בעלי אינטרסים שונים כדוגמת דירקטורים מול המנכ״ל, בעלי המניות מול הדירקטורים וכמובן בחברות בהן נושאי משרה הינם גם יזמים בעלי מניות ואף דירקטורים, הדבר מקבל חיזוק נוסף. במצבים אלו למי חב היועמ"ש חובת אמונים ועל מי הוא שומר? על פניו נדמה כי התשובה הינה ברורה באשר היועמ"ש מועסק על ידי הארגון ולא מטעם אינדיוודיואל כלשהו ועם זאת היועמ"ש מנוהל ומועסק בפועל, על ידי נושאי משרה שלעתים הם גם בעלי המניות ו/או דירקטורים ולהם לעתים אינטרסים מנוגדים מזה של הארגון עצמו.

היועמ"ש נאבק בדילמות אלו מדי יום ומתבקש למצוא את האיזון הנכון בין דרישות החוק, הפעילות המשפטית של הארגון, ובין עקרונות המוסר והאתיקה. זהו תהליך מורכב הדורש נסיון, חשיבה מקצועית ורגישות על מנת שיוכל לפעול באופן הוגן ומקצועי.

יועמ"ש מנוסה יהלך על החבל הדק שבין השחקנים השונים מתוך נסיון לשמור על האינטרסים של כולם תוך שמירה על טובת הארגון והאורגנים השונים בו. לעיתים כאשר ניגודי האינטרסים פוערים תהום שאינה ניתנת לגישור ייאלץ היועמ"ש לבחור כיצד להגן על הארגון ולעתים דווקא הפניית הייעוץ של מי מהצדדים לעורכי דין חיצוניים יכול שתהווה פתרון ראוי וניטרלי וזאת כל עוד הצדדים מבינים את הפערים והצורך לטפל בהם ללא משוא פנים ולטובת הארגון.