התנהלותו של יועמ"ש דומה לעיתים לתפקידו של אקטואר – הערכת הסתברויות וסיכונים במצבים של אי ודאות, כאשר כל החלטה עלולה לחשוף את החברה, את עובדיה ומנהליה וגם את היועמ"ש עצמו לסיכונים שונים. על היועמ"ש להשתמש במיטב המשאבים העומדים לרשותו, ובכלל זה – ידע, ניסיון, כישורים ועמיתים – על מנת להעריך סיכונים אלו ולהחליט או להמליץ על דרך פעולה.

המצב הנפוץ ביותר בו יועמ"ש מסחרי מנהל סיכונים הוא בהסכם. הסכם מבטא מפגש רצונות ואינטרסים בין צדדים, אולם נדירים המקרים בהם מלוא הרצונות והאינטרסים של הצדדים באים על סיפוקם. על היועמ"ש המנסח, עורך או מנהל משא ומתן על ההסכם לערוך מפת סיכונים: מהם האינטרסים אותם ירצה להגשים באמצעות ההסכם ומה משקלו של כל אינטרס, וכפועל יוצא – מהו הסיכון שנוצר מאי הגשמת אינטרס זה במסגרת ההסכם, בין אם כי לא בא לידי ביטוי בהסכם מלכתחילה ובין אם כי הופר ההסכם; מה הסיכוי להתממשות הסיכון (גודל החשיפה); ומה המשמעות של התממשותו לחברה.

כך, בהסכם שירותים בו היועמ"ש מייצג את הלקוח מול ספק יחודי בתחומו, יסמן היועמ"ש כסיכון את המחסור בספק חילופי וישקול בהתאם מתן תמורה הולמת, בטחונות מוגדלים, או אחריות גדולה מזו שהיה נוטל מול ספק שירותים אחר. בהסכם שירותים בו היועמ"ש מייצג את הספק, יבחן את היקף האחריות על השירותים שהספק יספק וככל שיעריך שזו רחבה וחושפת את הספק לתשלום גבוה יותר על נזק שיגרם ללקוח, ימליץ לספק לתמחר סיכון זה בתמורה גבוהה יותר.

על מנת להעריך נכונה את גדר הסיכון שנוטל על עצמו כל צד להסכם, על היועמ"ש לשים לב לא רק לסעיפי האחריות והשיפוי בהסכם, אלא גם למצגים שנותן כל צד וכן לסעיף הביטוח שכל צד מחויב בו. סעיפים אלו קשורים ומשפיעים זה על זה ולא ניתן להעריך ולנהל נכונה את הסיכונים בהסכם מבלי לקחת את כולם בחשבון.

תחום נוסף בו יועמ"ש מנהל סיכונים הוא הרגולציה החלה על החברה לה הוא מייעץ. כמובן, שאם החברה לא מצייתת לרגולציה החלה עליה היא חשופה לסנקציות; אולם כאשר מדובר ברגולציה מיושנת, שאינה נאכפת, ומחייבת את החברה להוציא משאבים רבים על מנת לציית לה, יכול הסיכון הנמוך שבאי הציות לרגולציה להוביל את היועמ"ש להמליץ להשקיע את משאבי החברה באפיקים אחרים.

היועמ"ש גם עלול למצוא עצמו מנהל סיכונים בעצם ההתנהלות מול גורמים בחברה, המחזיקים באינטרסים שונים ולעתים גם מתנגשים: מנכ"ל החברה אל מול הדירקטוריון, יועמ"ש ראשי אל